להורים יש התמודדויות רבות ומאתגרות. אנו מוצאים את עצמנו לא פעם עייפים, מותשים ועצבניים אחרי לילה ללא שינה, או יום עבודה עמוס. כשכל מה שחשקה נפשנו הוא כוס קפה ומעט שקט, בדיוק ברגע הזה הילד מחליט לעשות משהו שאנו לא מרשים. לפעמים אנו מסבים את תשומת לבו לכך ומעירים לו ובכך הסתיים האירוע. אך, פעמים רבות, ההערה שלנו הופכת להתקף זעם של הילד. הוא כועס, זועם, בוכה וצועק. במקרה הטוב הוא יושב בשקט או צועק בבית עד חלוף הזעם, במקרה הרע הוא בועט, זורק חפצים ומתגרה בנו או באחיו.
אז מה עושים ברגעים האלה? הכל כך טעונים ומורכבים? איך עוברים אותם בשלום?
פעמים רבות, ברגעים הכל כך קשים הללו, אנו נעשה הכל כדי שיהיה קצת שקט. אם הילד רצה את השוקולד שאיננו מרשים בשעה זאת בערב, או לצפות בטלוויזיה לאחר שאמרנו שנכבה אותה- יתכן ונוותר לו. או לחילופין, יתכן שהעצבים שלנו כה מרוטים שנרים את קולנו, נצעק או נאיים בעונש. הורים רבים אשר מגיעים אל פסיכולוג ילדים או לחלופין אל טיפול רגשי בילדים מדווחים על תגובות נפוצות אלה.
לעיתים הדבר באמת נותן שקט רגעי, אך זהו שקט על זמן שאול בלבד. שתי הפעולות הללו- 1. הוויתור ו-2. האיומים והעונשים, עלולות להוביל למדרון חלקלק. אם הילד למד שהוא יכול לזעום, להרעיש ולבכות ובכך הוא מקבל את מבוקשו, התובענות שלו תגדל, והוא יתחיל להשתמש בהתנהגות זאת בכל פעם שלא תסכימו לדבר מה. יהיה קשה יותר לרסן את התנהגותו כי המוח זוכר איך פעם זה עבד, ואם זה עבד פעם- למה שלא יעבוד גם כעת?
הצעקות והאיומים מצד שני עלולים להוביל לעוינות של הילד ולמאבק כוחות. אם צעקתם- הוא יצעק חזק יותר. אם איימתם, הוא יעשה בדיוק את מה שאמרתם לא לעשות. אם הוא התחיל בזריקת חפצים קטנים, עתה יעבור לשבירת חפצים גדולים וכן הלאה. כלומר, צעקות ואיומים מצדכם מביאים לאיומים ועוינות מצד הילד.
אז מה כן לעשות?
אוקיי, אז הבנו שכניעה וויתורים או צעקות ואיומים אלה דרכים שאינן נכונות. אבל מה נשאר?
לא צריך לרוץ ישר לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים, הדרכת הורים או טיפול מכיוון שיש לנו הרבה ברירות בבית ויש מה לעשות.
קודם כל, יש לקבוע את הגבולות מראש. שיהיו ברורים ויציבים ולא שרירותיים, לדוגמא, היום אפשר לצפות בטלוויזיה 3 שעות ויום למחרת אין אפשרות. גבולות ברורים ויציבים אשר בהירים גם לילד. כלומר, יש לתווך לילד את החוקים בבית ולהזכיר לו אותם, לא מתוך כעס, אלא כעובדה.
הדבר השני שיעזור לכם הוא רוגע. בדיוק כך. כשהילד מתחיל לזעום, אתם צריכים להישאר רגועים. זאת לא משימה פשוטה כלל וכלל. אם ניקח בחשבון את מטלות הבית, העבודה, הלילה ללא שינה ועוד שלל דברים מעצבנים שקרו היום, להשאר רגועים כשהילד מחליט להשתולל בגלל ארטיק, נשמע קצת כמו מדע בדיוני. אז איך אפשר להשאר רגועים במצב כזה? א. הבינו את הילד. חשוב לעשות על כך עבודה לפני התקף הזעם. להבין מדוע הילד במצוקה. יתכן שהילד עובר תקופה קשה בהסתגלות למסגרת חדשה, או עם חבריו. הרבה פעמים ילדים שחווים תסכול ביום יום מתפרצים דווקא בבית. זה שאתם מבינים את ילדיכם לא אומר שתיכנעו לו או שתוותרו על חוקי הבית, אבל האמפאתיה אליו יכולה לעזור לכם להרגיע מעט את הכעס. ב. מצאו אסטרטגיות להירגע במצבים אלה. יכול להיות שהליכה למטבח לכמה רגעים לשתות כוס מים, או לנשום כמה נשימות עמוקות יעזרו. יכול להיות ששיחת טלפון של כמה דקות לבן הזוג או לחברה קרובה תעזור. חשבו על כמה אסטרטגיות ודרך ניסוי וטעייה תבינו מה עוזר לכם באותו רגע ממש.
הדבר השלישי הוא התגובה המילולית וההתנהגותי שלכם לאירוע זה. לאחר שהגבולות ברורים מראש ואתם נותרים רגועים באירוע זה, הגיבו במשפטים קצרים וכמה שפחות מלל. מצאו מנטרה מתאימה לדוגמא "אלה חוקי הבית אשר שומרים עלינו" – או כל דבר אחר. אתם יכולים להציע לילד חלופה לדבר מה שהוא ביקש, או להסב את תשומת לבו לפעילות שתוכלו לעשות ביחד. אך במידה והתקף הזעם בעיצומו והוא איננו נענה אל תנסו לשכנע אותו. תוכלו להגיד לו שאתם יושבים בספה או בכל מקום אחר, ובמידה והוא צריך עזרה להירגע (חיבוק/כוס מים) הוא יכול לקרוא לכם.
לאחר האירוע, אך לא מיד, אלא רק כשהרוחות נרגעות לגמרי, שוחחו על האירוע. התחילו בדרך עניינית ותיאורית- רצית את הדבר הזה ולא קיבלת, מכיוון שחוקי הבית אומרים כך וכך. לאחר מכן שוחחו על הרגשות שאיסור זה מעלה- זה באמת מאד מתסכל ומכעיס. רצית ואי אפשר. הכל כמובן בהתאם לגיל הילד. לאחר מכן תוכלו לחשוב ביחד על אסטרטגיות. שאלו את הילד מה היה יכול להרגיע אותו או לעזור לתסכול ברגע זה. חזקו אותו על כך שהוא התגבר. הרי בסופו של דבר הוא התגבר, גם אם זה קרה אחרי שעה ועשרים דקות.
אין שום צורך לתת פרס אם הילד התגבר, או פיצוי על כך שאי אפשר היה להפר את חוקי הבית. כן אפשר לחשוב על דבר מה נחמד לעשות יחדיו, אך רק מתוך אהבה לילדיכם ורצון לפעילות מהנה ומשותפת וחיזוק הקשר.
אם אתם רואים שהאווירה בבית טעונה, שאתם לא מצליחים להנחיל את ההרגלים ואת הרוגע, מומלץ לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית ילדים לייעוץ מכיוון שלעיתים ישנם דפוסים מושרשים בבית שהרבה יותר קשה לשנות והתהליך הוא אינטנסיבי.
