רשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות

אי ספיקת כליות (Renal failure או Renal insufficiency) נחשבת לאחת המחלות הנפוצות בעולם, הנקשרת לתפקוד מערכות הגוף השונות ועלולה לשבש את פעילותן ככל שחלה החמרה. זהו מצב רפואי שבו קיימת פגיעה ברקמת הכליה ובתפקוד שלה. הסיבות לפגיעה רבות ביותר ולאו דווקא קשורות באופן ישיר לכליות עצמן, אלא לשלל מחלות ומצבי בריאות נפוצים, מה שהופך אותה לקשה מאוד לאבחון וזיהוי, לפחות בשלבים המוקדמים. אז כיצד ניתן לתבוע רשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות? מהם הגורמים למחלה וכיצד ניתן להוכיח דרכם את יסוד הרשלנות במידה ונגרם נזק בלתי הפיך לכליות?

 

תפקיד הכליות והגדרה רפואית

הכליות מסננות את הפסולת הנוזלית המצטברת ואחראיות להעביר אותה החוצה מהגוף על ידי שתן. אם קיימת פגיעה באחת הכליות או שתיהן, הדבר יוביל להצטברות פסולת בגוף, המובילה לידי נסיבות רפואיות שונות. חשוב לדעת שהמונח הישן “אי ספיקת כליות” הוחלף למעשה בשניים חדשים:

פגיעה כלייתית אקוטית (Acute Kidney Injury – AKI) הנגרמת כתוצאה מפציעה או תאונה וניתן לאבחן אותה באופן מיידי.

מחלת כליה כרונית (Chronic Kidney Disease – CKD) הנגרמת כתוצאה מפגיעה ברקמה או הידרדרות בתפקוד הכליה ומאובחנת רק בשלבים מתקדמים. לא בכדי היא מכונה “המחלה השקטה”.

 

סיבות לירידה בתפקוד הכליות

עם הגיל חלה הזדקנות של הכליות והן יתחילו לבצע ירידה הדרגתית בתפקוד סביב גיל 35 בממוצע. אנשים בריאים בעלי רקע גנטי טוב ונטולי גורמי סיכון יחוו ירידה מתונה מאוד. כל עוד אנשים אלה ימשיכו להיחשב בריאים ויטופלו היטב לאורך חייהם, הם יחוו לעת זקנה (גיל 75) ירידה בתפקוד הכליות ברף המינימלי, כ-10% בלבד.

אדם בריא באופן יחסי וללא מחלות קשות אך עם גורמי סיכון פוטנציאליים (לחץ דם גבוה למשל, רקע של עישון או עודף שומנים בדם) יאבד לעת זקנה כ-40% מתפקוד הכליה.

אדם בעל בעיה גנטית וגורמי סיכון גבוהים שלא טופלו כראוי עלול לסבול מירידה תלולה בתפקוד הכלייתי של כ-45%. כל תפקוד מתחת ל-30% מבטא מחלה בדרגה קשה, כאשר תפקוד כלייתי של 15% ומטה נחשב למחלת כליה סופנית. אם התפקוד מגיע לכדי 7.5% ומטה, הוא מחייב טיפול בדיאליזה והמתנה להשתלת כליה.

 

מיקום הכליה בגוף האדם

 

 

מחלת כליה כרונית

מחלת כליות כרונית נגרמת כאשר רקמת הכליה והתפקוד פגועים. מדובר במצב בלתי הפיך שעשו להחמיר עם הזמן, אך ניתן לבצע פעולות כדי לבלום הידרדרות נוספת ובראשן שמירה על אורח חיים בריא, הקפדה על תזונה מאוזנת, הימנעות מעישון וצריכת אלכוהול מופחתת. כאשר ההידרדרות ממשיכה להתרחש ותפקוד הכליה הולך ופוחת, הדבר עשוי להגיע גם לכדי מחלת כליות סופנית סופנית  (End Stage Renal Disease – ESRD), המחייבת טיפול בדיאליזה והשתלת כליה. אפשרויות אלה מציעות תחליף חלקי לכליה הבלתי מתפקדת ולמרבה הצער, לא כל החולים נמצאים מתאימים להשתלה. לכן יש חשיבות רבה לגילוי המוקדם ומתן טיפול במהירות.

כליה כרונית משתלבת לעתים קרובות במחלת לב או כלי דם קיימת. לשתיים קיימים גורמי סיכון משותפים כמו סוכרת, השמנה, עישון ולחץ דם גבוה, כאשר כל גורם עשוי להחמיר את מצבה של הכליה וליצור סיבוכים הפוגעים במערכות הגוף.

גורמי הסיכון נחלקים ל-3 קבוצות:

גורמים הפוגעים במקביל הן ברקמת הכליה והן בתפקוד הלב וכלי הדם: עודף משקל, לחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם, סוכרת ועישון.

גורמים הפוגעים ישירות ברקמה ותפקודה: חלבון בשתן, מחלת עצם מטבולית, אנמיה וחמצת מטבולית.

גורמים הפוגעים באופן עקיף בכליה ותפקודה: מחלת לב וכלי דם, סיבוכים לאחר צנתור או ניתוח מעקפים, אי ספיקת לב, זיהומים וחסימות בדרכי השתן, מחלות כליה פוליציסטיות ומחלות כליה דלקתיות וכן שימוש תכוף במשככי כאבים ואנטיביוטיקה.

 

 

 

תסמיני המחלה ומקורם

מחלת כליה כרונית מתבטאת בשלל תסמינים המופיעים בהדרגה לצד התפתחות המחלה. ככל שהנזק חמור יותר, כך התסמינים שיופיעו יהיו קשים יותר.

קוצר נשימה, לחץ דם גבוה (וקשה ביותר לאיזון) ובצקות כתוצאה מאגירת נוזלים ברקמות שונות

בחילות, הקאות, גרד, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, כאבים בשל פגיעה עצבית, הפרעות בחשיבה ובמצב הכרה וקשיים בתפקוד המיני כתוצאה מהצטברות רעלים.

חולשה, קוצר נשימה בעקבות הפרעה בייצור כדוריות דם אדומות ועייפות כתוצאה משיבושים בהורמון אריתרופואטין המופרש על ידי הכליה ומווסת את ייצור הדם בגוף.

עצמות חלשות שנוטות להישבר (אוסטאופורוזיס) וכאבים בעצמות כתוצאה מירידה בתפקוד הכליה ופגיעה במאזני הסידן, הזרחן וויטמין D.

שיבושים בפעולת הלב (עד כדי סיכון חיים) בשל עודף אשלגן. בנוסף מחלת הכליות מגדילה את הסיכון למחלת לב איסכמית ומחלת כלי דם פריפריים.

 

כיצד מאבחנים אי ספיקת כליות?

לרוב מתבצע אבחון פשוט על ידי בדיקות דם ושתן, אך לפעמים תידרש נטילת ביופסיה מהכליה כדי לאתר את הגורם לפגיעה. כמו כן יבוצעו בדיקות הדמיה: אולטרה סאונד, סי.טי ו-MRI בבטן, אולטרה סאונד לכליה, סריקה לתפקוד כליה (מבוצעת על ידי החדרת חומר רדיואקטיבי לווריד וסריקה על ידי מצלמה מיוחדת הקוראת את קרני הגמא הנפלטות מהחומר).

חשוב לזכור שחלק מסימני המחלה הם אינם מובהקים (nonspecific symptoms) ויכולים להופיע גם ללא כל קשר למחלת כליה כמו בחילה וחוסר תיאבון.

חלקם יהיו סימנים הכרחיים – (Constitutional Symptoms) שלא מזוהים עם מערכות ספציפיות בגוף כמו חולשה ועייפות, אבדן זיכרון או הפרעות שינה.

וחלקם יהיו מובהקים בשל הצטברות נוזלים (Fluid Retention) וביניהם תדירות הולכת ופוחתת בייצור ומתן שתן, בצקות ואפילו גרד בכל הגוף כתוצאה מרמה גבוהה של סידן וזרחן בדם.

לאור זאת, אין לנחש לעולם האם תופעה רפואית מכל האמור גורמת למצב רפואי כלשהו ויש לפנות לרופא לחשיפת הסיבה לסימנים אלה. רק לאחר קבלת בדיקות המעבדה וחוות הדעת הנפרולוגית והתבוננות על נתוני חייו והסימנים שעליהם הצביעה המטופל יניבו את האבחון המדויק ודרך הטיפול המתאימה.

כאשר מאותרת אי ספיקת כליות מומלץ לבצע כל 2-3 חודשים בדיקות דם כדי לעקוב אחר תפקוד הכליה: רמות אלבומין, כולסטרול, סידן, ספירת דם מלאה, אלקטרוליטיים, מגנזיום, נתרן, זרחן ואשלגן. בנוסף יש לבצע בדיקות לרמות הורמון אריתפופואטין, הורמון בלוטת יותרת התריס, רמות ויטמין די, וככן בדיקות צפיפות עצם.

לאורך כל סדרת הבדיקות ובייחוד לאחר שאותרה בעיה כלייתית, יש לקבל מעקב רפואי וטיפול מתאימים כדי להאט ולעצור ככל האפשר את הידרדרות התפקוד הלקוי.

 

כיצד מטפלים באי ספיקת כליות?

מטרת העל היא לבלום החמרה בתפקוד הכליה ועל כן נדרשת שמירה על אורח חיים בריא לצד קבלת טיפול רפואי מתאים. כך למשל, אם יתגלה שהכליות ניזוקו כתוצאה ממחלת הסוכרת, יהיה צורך לאזן את רמות הסוכר בדם כדי למנוע היווצרות נזק נוסף. כמו כן יש להגיש טיפול תרופתי בכל סיבוך שנגרם כתוצאה מפגיעה בכליות: תרופות ללחץ דם גבוה, משתנים, תרופות להפחתת רמות האשלגן בדם, בסיסים לטיפול בחמצת המטבולית והעצמות, מקטיני ספיגת זרחן, מתן ויטמין די, אריתרופואטין וברזל וגם משככי כאבים שאינם ממשפחת נוגדי הדלקת, הפוגעים בכליות ובעצמות.

ככל שהטיפול איננו מיטבי, או כאשר המחלה לא אובחנה וממשיכה להתקדם, היא תגרור עמה סיבוכים נוספים: אנמיה, דימום בבטן ובמעיים, כאבי עצמות, שרירים ומפרקים, שינויים ברמת הסוכר בדם, ירידה קוגנטיבית או דמנציה, הצטברות נוזלים בריאות (תפליט פלאורלי), נוירופתיה פריפרית (כאבים ממקור עצבי), שינויים במאזן המינרליים, כמויות גבוהות של זרחן ואשלגן הפוגעות בפעילות הלב, פעילות יתר של בלוטת התריס, זיהומים, פגיעה בכבד או הפרעה בתפקוד הכבד, תזונה לקויה או תת תזונה, הפלות ובעיות פוריות, הפרעות בתפקוד המיני, נפיחות, בצקות ופרכוסים.

 

עילה אפשרית לתביעת רשלנות רפואית בגין אי ספיקת כליות

אברהם הינו לקוח של קופת חולים כללית, שהובהל לבית החולים בשל כאבים חזקים במותן שמאל. צוות המיון שבדק אותו, אבחן עיוות בכליה השמאלית. הוא שוחרר עם המלצה להמשך מעקב אצל נפרולוג (רופא מומחה לרפואת כליות) במקביל להתגברות עוצמתית של הכאבים והתפשטותם באזור. מכיוון שמודע התור שלו אל הנפרולוג טרם הגיע, החליט אברהם לחזור לבית החולים וכך עשה עוד מספר פעמים ונבדק שוב ושוב, כאשר כל בדיקה העלתה מגוון מסקנות לעניין הגורם לכאבים.

לאחר מספר חודשים אובחנה הכליה השמאלית של אברהם כקצרה יותר מהימנית. כתוצאה מכך, היא התקשתה לתפקד ונאלצה להעמיס פעילות על הכליה הימנית התקינה. כתב התביעה טען לאיחור חמור באבחון, שהוליד טיפול לקוי והחמרת המצב עד לכדי אי ספיקה בשתי הכליות וטיפול בדיאליזה להמשך כל חייו. בית המשפט נזף בבית החולים וסבר כי הפניה לבדיקות המקובלות במועד הייתה מגלה בוודאות את הבעיה עוד בשלביה המוקדמים. בשל העובדה שהנתבעים לא פעלו מתוך חובת הזהירות המוטלת עליהם, הם אכן אשמים בגרימת רשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות.

המקרה של אברהם איננו נדיר בקרב אנשים הסובלים מבעיה בתפקוד הכליות ולמעשה עיקר הרשלנויות בתחום נשענות על חוסר אבחון מדויק לבעיה, המלווה באי ביצוע בדיקות מקיפות כנדרש על מנת לגלות אותה. סיבות נוספות לרשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות נשענות על מעקב וטיפול רפואי לקויים או בלתי מתאימים, מתן טיפול תרופתי בלתי מתאים, עיכוב או השתהות בטיפול למרות מצב המחלה ותנאיה, אי הגשת טיפול במועד אי מתן טיפול בדיאליזה. ההתרשלות אפוא היא לרוב לא לגבי האופן שבו טופלה אי ספיקת הכליות, אלא לגבי מה שהוביל או גרם ליצירת התופעה.

רשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות נכנסת תחת המקרים שעניינם רשלנות רפואית בנפרולוגיה, אך ככל שנסיבות המקרה לגופן הקשו על איתור המחלה או חיזוי ההידרדרות שלה, ייתכן שקיימת עילה לתביעה.

אם למשל התעוררה בעיה רפואית חוזרת ולא נמצא כי היא נובעת מליקוי או פגם בכליות ולמרות שבוצעו בדיקות מקיפות, ייתכן ומדובר ברשלנות.

אם התעוררה בעיה כתוצאה מתפקוד לקוי של הכליות אך מקורה לא אובחן, ייתכן ומדובר ברשלנות.

כך גם מקרים רבים וביניהם אי ציוד המטופל בהסברים לניהול אורח חיים בריא והפנייתו לגורמים המתאימים בנושא (תזונאית קלינית, סדנה להפסקת עישון וכד’), אי הפניית המטופל לבדיקות הדמיה, דם או שתן בהקדם לאור תלונותיו, אי התייחסות למחלה או מום גנטי, סירוב המטופל לבצע בדיקה מסוימת מבלי שהוסברו לו ההשלכות, אי ביצוע מעקב תקופתי הצופה בתפקוד הכליה, אי היצמדות להנחיות איגוד הנפרולוגים או הפעלת שיקול דעת במבחן “הרופא הסביר”, אי ביצוע בדיקות לאור מחלה קיימת כמו סוכרת, לחץ דם גבוה או אוסטאופורוזיס, מתן טיפול תרופתי שגוי ועוד.

 

חושדים שנגרמה לכם רשלנות בנושא? פנו אלינו בהקדם!

אם אתם חושבים שיש לכם עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית עקב אי ספיקת כליות, שמחלתכם הוחמרה ללא קבלת טיפול ראוי או שמצב בריאותי אחר שממנו אתם סובלים לא גרם לרופא לבדוק גם את אזור הכליות ולהפנות אתכם לבדיקות המתאימות, שקיבלתם אבחנה שגויה שהתבררה כך בדיעבד ועוד – פנו אלינו בהקדם האפשרי!

משרד עו”ד פייל ושות’ הינו המשרד הגדול והמוביל לתחום הרשלנות הרפואית. הניסיון הרב (מעל ל-30 שנים!), מומחיות הצוות והשירות המקצועי המוגש מטעם המשרד יסייעו לכם להבהיר את טענותיכם המשפטיות באופן שקול ומנומק היטב ולדרוש סכום פיצויים שאמנם לא יתקן למענכם את הנזק הבלתי הפיך שנוצר, אך יוכל לעזור לכם להשיג טיפה שלל צדק ורווחה אישית, כמו גם לקיחת האחריות מצד מחולל הרשלנות ומתן פיצוי כספי מטעמו.

תוכן עניינים
מצאתם את מה שחיפשתם ? שתפו בקליק
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
כתבות נוספות שעלולות לעניין אתכם